"נקודת המוצא היא כמובן ההחלטה של ראש הממשלה, בגין המנוח, להעמיד את כריתת הסכם השלום עם מצרים כנושא מרכזי במדיניותו", הסביר ברק בפתח דבריו. "אני לא הייתי שותף להכרזה הזו, זוהי כמובן החלטה פוליטית. הצעד הבא אחריה היה תכנית האוטונומיה, שהוא מסר לי כדי שאעשה ממנה מסגרת משפטית. שני הצעדים הללו הניעו את הגלגל, שראשיתו כמובן בבואו של סאדאת לארץ, והמשכו במשא ומתן מתמשך בין הצדדים".
"לא. ההתלבטות שלו הייתה בינו לבין עצמו ולבין הדרג הפוליטי שהיה לידו. אני לא הייתי שותף להתלבטות הזו, ולא ידעתי מה תהיה עמדתו הסופית בנושאים האלה. התפקיד שלי היא של יועץ משפטי - איש משפט שעוזר למשלחת שלנו".
"היו כמה מודלים. הראשון היה שהוא נפגש עם ראשי המשלחות - סאדאת ובגין. שלושתם נפגשו ביחד. במילים אחרות, מהמפגש הזה לא הייתה התקדמות. אנחנו הצגנו את תכנית השלום שייחלנו לה, וסאדאת הציג את הסכם השלום שהוא הכין. האמריקאים החליטו להפסיק את זה, היה מבוי סתום".
"השלב הבא", לדבריו, "הוא כשהאמריקאים נפגשו עם סאדאת והאנשים הקרובים אליו. אני הייתי הצד המקצועי. זה זז, ואז האמריקאים עברו לשלב השלישי. הם ביקשו שכל משלחת תשלח נציג לקרטר, ובסופו של יום כל נציג יציג בפני משלחתו את מה שהוסכם על ידו. קרטר הציע לבגין שאני אמונה לנציג הישראלי משום שהשתתפתי עם בגין בכל השיחות הקודמות שהיו לו עם קרטר".
התרעות פיקוד העורף